פגשתי לראשונה את בנימין לנדאו בהרי יהודה מחוץ לירושלים. הוא ישב על גבעה קטנה עם הגיטרה שלו והחל לשיר. מילותיו ומלודיותיו פתחו את ליבי לאהבת ה' וישראל והשאירו רושם בלתי נשכח בזיכרוני.
לא מזמן גיליתי אחד משיריו החדשים והוא שוב העיר את נשמתי. זהו שיר על היותנו בגלות וכמיהה לציון. הקשיבו לו כאן: